השבועיים האחרונים היו מלחיצים משהו. בהעמסת סוכר קיבלתי תוצאות גבוהות של סוכר, אז שלחו אותי לעשות GTT, עם חשד לסוכרת הריון. זה היה לא נעים, בלשון המעטה. עבר איזה שבוע בין הבדיקות, ובשבוע הזה לא העזתי לאכול פחמימות, ולא מתוק. לא לחם ולא שוקולד, לא פסטה ולא לא עוגיות, לא בייגלה ולא סוכר בקפה של הבוקר (כן, אני עדיין שותה קפה בבוקר. שוט מי!).
והיות ובהריון גם ככה בערך שלושת רבעי תפריט ירד לי, ובטח שאני לא רוצה לחשוב על סיר פלסטיק בגלל הבחילות – זה בערך כל מה שנשאר. אז הייתי רעבה, ועצבנית, ואיכשהו היה נראה לי ששום דבר לא עובד כמו שצריך. אודי המתוק נורא ניסה לעזור, והוציא אותי לסרט – וזה היה הסרט הגרוע ביותר שראיתי מימי. פשוט קמנו ויצאנו באמצע, ותאמינו לי שאני לא נוהגת לצאת באמצע מסרטים (משהו בשם אהבה חתונה ונישואין. אל תלכו. כאילו, באמת, אל תלכו). בנוסף, הקניון היה מפוצץ בילדים, אבל לא מהזן החמוד, מהזן המעיק, והיה לי ממש לא כיף.
והיות ובהריון גם ככה בערך שלושת רבעי תפריט ירד לי, ובטח שאני לא רוצה לחשוב על סיר פלסטיק בגלל הבחילות – זה בערך כל מה שנשאר. אז הייתי רעבה, ועצבנית, ואיכשהו היה נראה לי ששום דבר לא עובד כמו שצריך. אודי המתוק נורא ניסה לעזור, והוציא אותי לסרט – וזה היה הסרט הגרוע ביותר שראיתי מימי. פשוט קמנו ויצאנו באמצע, ותאמינו לי שאני לא נוהגת לצאת באמצע מסרטים (משהו בשם אהבה חתונה ונישואין. אל תלכו. כאילו, באמת, אל תלכו). בנוסף, הקניון היה מפוצץ בילדים, אבל לא מהזן החמוד, מהזן המעיק, והיה לי ממש לא כיף.
בגלל שהייתי במצב רוח רע, וגם רעבה רצח, אודי ניסה משהו אחר – והציע שנעשה סיבוב חנות של ציוד לתינוק בקניון. הגענו ממש לפני הסגירה – הסרט התחיל בשבע וחצי ונתנו לו איזהחצי שעה – אז החנות הייתה די ריקה (בני נוער לא נוהגים להסתובב בחנויות כאלה...), ויכולנו להסתובב בנחת. וזה היה כאילו נכנסנו לממלכה הקסומה. עולם קסום ומופלא של עגלות, עריסות, מושבים מרופדים לרכב וצעצועי פרווה רכים-רכים... ישר נרגעתי והתחלתי לחייך והסתובבתי שם כמו ילדה בחנות ממתקים. לא קנינו שום דבר – עוד מוקדם מדי, ואודי קצת מאמין באמונות תפלות בקטע הזה. אבל היה נחמד להסתכל.
למחרת הוא שלח לי את הקטע הזה וצחקקתי כמו פסיכית. אישה פסיכית בהריון.
אתמול קיבלתי את התוצאות של ה-GTT. הכל בסדר J
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה